Due to COVID-19 and concerns about the potential impact on high-risk members of the Congregation, at this time, Kesher Israel’s minyanim are NOT available for attendance by persons outside of our membership and community.

Today is March 28, 2024 |

3200 North Third Harrisburg, PA 17110    |     (717) 238-0763

בענין מצטער פטור מן הסוכה

Facebook
Twitter
Email
WhatsApp
Print

ידוע ומפורסם ההלכה שמצטער פטור מן הסוכה (סוכה כו.), והרמ”א הוסיף מהירושלמי (תרלט:ז) שהיושב בסוכה כשהוא מצטער נקרא הדיוט. וכתבו התוס’ (שם) שטעמו של דבר הוא מפני “תשבו כעין תדורו” שבסוכה מחוייב רק באופן שהיה יושב בביתו, ולא במצטער שהיה קם מביתו למקום אחר. והריטב”א (שם) והלבוש (תרמ:ד) כתבו טעם אחר. 

והגרא”ז חידש ביאור נוסף בזה, וז”ל, 

ורבים הקשו הלא בכל המצוה שיעשה איש אמרו לפום צערא אגרא היינו שגדולה המצוה אם נעשה ע”י צער וכאן לא די שפטור אך נקרא הדיוט מדוע. 

וכן הקשה בספר באר יוסף (ויקרא כג:מב). ועי’ מה שהביא הביאור הלכה בשם הביכורי יעקב (תרלט:ז) שהולך מסביב לקושיא זו. והגרא”ז תירץ ע”פ ביאור הדין של מצטער בסוכה,

והטעם פשוט שהלא יו”ט של סוכות נאמר בו ג”פ בתורה דין שמחה, והשמחה לא רק מה שמביא ככל יו”ט שלמי שמחה רק מצוה דאורייתא גם בזמן הזה בכל שמחה אם בבשר חול, ביין או בתורה ובכל שמחה שיש לו עיין שכן דעת הר”ם פ”ו מיו”ט וכאשר ביאר השאג”א סי’ סה ושם שכן דעת הר”ן ושם שגם נשים במצות שמחה… ולכן אם מצטער עובר על דין שמחה שמדאורייתא ושוה בכל, שגם בנשים, משא”כ מצות סוכה שלא בנשים ורק מטעם הבעל שיקים תשבו כעין תדורו היא בכלל סוכה, ולכן נקרא הדיוט שפטור ותחת מצוה עובר על דין גדול ממצות סוכה דין השמחה.

לשיטת הגרא”ז יסוד הפטור של מצטער הוא מפני שעובר על מצוה יותר חשובה, השוה בכל גם בנשים, של שמחת החג, שלפי הרמב”ם והשאגת אריה נוהגת בכל דבר ולא רק בקרבנות החג. ולכן המחמיר על עצמו נקרא הדיוט כי נמצא חומרתו באה לידי קולא. ועי’ מה שהביא הביאור הלכה בשם העולת שמואל (תרלט:ז) על דרך זו. 

ורבינו כיוון בזה לביאורו של הרב יוסף בעל הגהות פורת יוסף, מו”צ דווילנא, הובא בשו”ת בנין שלמה (סי’ מז), אלא שהבנין שלמה השיג עליו שא”כ בלילה הראשון שאין חיוב שמחה מן התורה יתחייב לאכול כל סעודתו, ולא רק כזית, וכן לישן כל הלילה בסוכה. והבנין שלמה עצמו כתב שאף הנאה רוחנית נכלל במצות שמחת יו”ט, ולא רק הנאה גשמית. וא”כ אדרבא, בזה שמקיים מצות סוכה נהנה, ואין זה ביטול מצות שמחת יו”ט, ואין מקום לפי”ז לביאור רבינו והפורת יוסף.

ובדרך אגב הוסיף הגרא”ז שאף שנשים חייבות לישב בסוכה, אין זה מטעם מצות סוכה שהרי פטורות הן, אלא מפני חובת בעליהם שיאכלו בסוכה “כעין תדורו”, היינו עם נשיהם, כמש”כ הרמ”א (תרלט:ז) לגבי שינה בסוכה. וחידוש זה של רבינו שאשה נשואה חייבת לאכול בסוכה עם בעלה לקיים חובתו “כעין תדורו”, כתב ג”כ בספר תורה תמימה (ויקרא כג:מב, אות קסט), אך לא נמצא בשאר האחרונים.

ומכל זה נחית הגרא”ז לפסק הלכה במה שדנו האחרונים ע”פ מה שכתבו השו”ע והרמ”א (תרלט:ג), שדימו סוכה למצה לכל דבר, וז”ל

אכילה בסוכה בליל יו”ט הראשון, חובה; אפי’ אכל כזית פת יצא י”ח; מכאן ואילך רשות; רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה אינו אוכל כל ז’ אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח. הגה: ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה (ב”י בשם א”ח), ויאכל קודם חצות לילה (מהרי”ו ומהרי”ל); ולא יאכל ביום מחצות ואילך, כדי שיאכל בסוכה לתאבון (מהרי”ל), דומיא דאכילת מצה

והיינו שבלילה הראשונה חייב לאכול, וימתין עד צאת הכוכבים, ויאכל קודם חצות, הכל כמצה. ומפני זה כתב הרמ”א (תרלט:ה, תרמ:ד) שאם ירדו גשמים בלילה הראשונה חייב לאכול בסוכה, שאין פטור מצטער, כמו מצה, בלילה הראשונה. אך מכיוון שיש ראשונים החולקים וסוברים שפטור מצטער נוהג גם בלילה הראשונה, א”כ יש ספק ברכות כשאוכל בסוכתו בגשמים בלילה הראשונה. וכתבו האחרונים שאולי צריך להמתין אולי יפסקו הגשמים, ויתחייב לכולי עלמא. ונחלקו הפוסקים בזה, עיין בחיי אדם, בביכורי יעקב ובשערי תשובה בשם השבות יעקב מה שדנו בזה. והמשנה ברורה (תרלט:לה) סיכם, וז”ל,

עוד כתבו דראוי להמתין עד חצות הלילה פן יעבור הגשם דאם יעבור יכנס לסוכה ויברך ברכת לישב בסוכה ויאכל ויוצא בזה המ”ע לכו”ע ויש מאחרונים שכתבו דאין כדאי להמתין כל כך דאם ימתין עם אכילת ב”ב הגדולים והקטנים אין לך מניעת שמחת יו”ט יותר מזה

ולפי שיטתו סובר הגרא”ז שבודאי אין לו להמתין, שהרי מצות מצה שונה מסוכה ואין ללמוד ממצה כלל להמתין בלילה הראשון,

ולכן כן הדמיון למצה שממתינין עד חצות בלילה הראשונה שילפינן גם לסוכה בליל א’, ולא דמי כי דין מצה מצוה עוברת בחצות והשמחה יכל לקים כל הז’ ימים, ושניהם נוהגים בכל גם לנשים בדין מצה. משא”כ סוכה כל הז’ ימים, ועצרת רגל בפני עצמו לענין שמחה, ואינה גדולה בשביל זה מדין סוכה ושניהם שוין בזמן ושמחה גדולה [כי] גם בנשים, ע”כ לא יצטער להמתין.

להגרא”ז שמחת יו”ט היא מצוה הנמשכת לאחר מצות מצה, וכן שניהם שוים שחייבים לכל, ולכן אין המצטער מאכילת מצה דוחה מצות שמחת יו”ט. אך מצות סוכה נמשכת כל החג, כמו מצות שמחת יו”ט, וכן אינה שוה בנשים, ולכן בודאי נדחה מפני מצות שמחת יו”ט, ואין לו להמתין כלל בסוכות. 

ועוד הגרא”ז הוסיף לחלוק על הבנת המ”ב בפטור מצטער, שההלכה של מצטער מופיע בשני מקומות. שבשו”ע בסי’ תרלט:ה הביא הדין לגבי ירדו גשמים “ירדו גשמים, הרי זה נכנס לתוך הבית”, וע”ז כתב הרמ”א שהנשאר בסוכה נקרא הדיוט. ולהלן בסי’ תרמ:ד הביא השו”ע דין שאר המצטערים שפטורים מסוכה, “מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו; איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח”, ובזה לא כתב הרמ”א שנקרא הדיוט. 

המ”ב (תרלט:מד) סובר שלא שנא, ובכל גוונא מצטער הנשאר בסוכה נקרא הדיוט. אך הגרא”ז הבין אחרת וכתב שרק בעת הגשמים, שזה “צער הנולד לרבים בבת אחת, לכן כיוון שרוב בני אדם מצטערים ע”ז, נעשה אז כזמן הפטור, שאין בו מצוה כלל, ואף חיבוב מצוה ליכא”. ולכן דוקא בזה אמרינן שכשיורד גשם בחג (משנה סוכה ב:ט) “משלו משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו“, מכיוון שהוא צער לרבים. 

אך אלו המנויים להלן בסי’ תרמ, “כיון שאין זה מעשה פטור לרוב הצבור בבת אחת, לכן לא שייך לומר כי נעשה אז כשלא בזמן המצוה, בודאי אם הוא מרגיש בעצמו שאינו מצטער כ”כ, ורוצה להחמיר ע”ע רשאי ויש לו שכר עכ”פ כאינו מצווה ועושה”. ואולי גם מברך לישב בסוכה, כי מעיקר הדין יכול לברך גם על הכניסה לבד. 

(וצ”ע דשיטה זו סותרת למה שכתבנו משמיה רבינו לעיל לבאר שיסוד פטור מצטער נובע מחיוב שמחת יו”ט, שלפי זה מה איכפת לן אם הוא צער לרבים או צער דיליה לבד, בכל מקום מבטל שמחת יו”ט?)  

מקורות: ענפי אר”ז ח”ב דף עב, צמח אר”ז דף שסד